הטעיה הצרכנית לגופו של עניין. נושא זה האחרון, מעסיק כלל ועיקר את בתי המשפט בבואו של קייס צרכני לפתחם.

איסורי הטעיה קיימים בתחומים שונים של המשפט האזרחי והפלילי. איסור ההטעיה הקבוע בחוק הגנת הצרכן הינו מעורב. הפרתו מהווה עוולה נזיקית (לפי סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן), ובעקבות זאת מתאפשר לרוב ביטולו של חוזה שנכרת. החידוש הוא כי חוק הגנת הצרכן כורך יחדיו אחריות חוזית ונזיקית בגדרו של אותו איסור, בעוד, חוק החוזים הכללי מתייחס רק לאחריות החוזית.

מהי הטעיה? התשובה מצויה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. בית המשפט העליון ניתח במספר פסקי דין את סעיף 2 הנ"ל וקבע כי  הטעיה הינה הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים או המוסתרים – לבין המציאות. משכך, ההטעיה יכולה ללבוש מספר כובעים, בין היתר: הטעיה במעשה על דרך מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. ובנוסף, הטעיה במחדל, קרי, אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם. סעיף 2א מפרט עשרים ואחד מקרים אותם יראו כהטעיה בעניין "מהותי בעסקה".

ויודגש, כיום, לאחר תיקון החוק, הצרכן יכול לתבוע בגין הטעיה צרכנית גם אם עילת התובענה צמחה לאחר מועד ההתקשרות בינו לבין המוכר. בכך, יצק המחוקק תוכן לחוק הגנת הצרכן.

סוגיה מעניינת הינה היחס שבין האיסור מפני הטעיה בחוק הגנת הצרכן לבין זו של דין ההונאה במשפט העברי (ראה במסכת תחומין, ב). נראה כי ההונאה במשפט העברי כוללת כל מקרה שבו העסקה חורגת בהיקף כזה או אחר ממחיר השוק. רוצה לומר, שאם המוכר (עוסק כמשמעתו בחוק) שתק והפריז לגבי מחיר השוק המצוי של המוצר אותו הוא מוכר - תתקיים הונאה. מאידך, סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן אינו מורה באופן ישיר למוכר לערוך "סקרי שוק" במקום הצרכן – על הצרכן מוטלת חובה זו כלל ועיקר.

עניין נוסף וחשוב: סעיף 2 המדובר לא מחייב את הצרכן להצביע על הטעיה בפועל. גם אם מעשיו של המוכר עלולים להטעות, די בכך כדי להרים עילת תביעה כנגד המוכר. רוצה לומר, נטל ההוכחה של הצרכן נמוך משמעותית, שכן, עליו להוכיח חשש להטעיה ולא בהכרח הטעייה בפועל.

נסיים מאמר זה באיסור המפורש מספר ויקרא: "לא תעשו עוול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה... ובהמשך: וכי תמכור ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. נזכור כי התכלית לחקיקה הצרכנית עוסקת בצמצום פערי הכוח בין הצדדים לעסקה שמוגדרת כעסקה צרכנית. כיום, גם קולו של הצרכן נשמע יותר בניגוד לעבר.

הימים לפני חג הפסח ימי קניות הם. מחד, על הצרכנים לבדוק את המוצר בו הם חפצים בדיקה יסודית, סקרי שוק, ביקורות, תקינות ועוד. ומאידך, על העוסקים מוטל הנטל לעסוק בהוגנות צרכנית. אם איזון זה ייאבד – לא יהיה מנוס אלא להביא עניינים אלה לפתחו של בית המשפט אשר שם פעמיו בשנים האחרונות יותר ויותר לזכויות הצרכן.

אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי ו/או חוו"ד משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל יעוץ המותאם לנסיבות המיוחדות ולנתוני האירוע בכללותו.

עו"ד יניב לנקרי בעל תואר שני במשפטים (LLM) בהתמחות בדיני הצרכנות,  עוסק במסגרת תחומי העיסוק במשרדו, בדיני הצרכנות על קשת הנושאים הרחבה שלהם.